בנקיקים

המנרים נבנו ללא יסודות, הגישה אליהם הייתה באמצעות סולמות ארוכים במיוחד או סלים ורשתות שחוברו לחבלים, והשתלשלות ממנופים. חבלים הוחלפו רק כאשר "האל איפשר זאת", דבר שעלה בחיי הנזירים. מנזרים שגשגו עד המאה ה- 17 ומאז הולכת ומצטמצמת אוכלוסיית הנזירים במקום, עד כשליש מהתקופת במלחמת העולם השנייה הופצצו את מטאורה וחלק מהיצירות אומנות שנשמרו בה נגנבו. הקדמה הביאה לסלילת דרך המחבר בין המנזרים ולחציבת מדרגות בתוך הסלע המובילות למנזר. התפתחות זו הקלה על הנגישות למקום, והפכה את מטאורה למוקד תיירותי פופולארי. עקב כך עזבו את מטאורה חלק מהנזרים, חלקם חזר לאתוס ולמקומות אחרים, היום פועלת קהילה נזירים ונזירות קטנות רק בשש המנזרים שנותרו במטאורה, ארבע מהם פעלים על ידי הנזירים ושניים על ידי נזירות בכל מנזרים מתגוררים נזירים בודדים.